ההחלטה להגיע לועידת מרכז הנדל"ן התקבלה לפני שנה, ואחרי דחיות כתוצאה מהמלחמה, התחלנו לארוז. המלחמה והריביות עשתה למוראל שלנו הרבה רע, והיינו זקוקים גם להתייעץ עם אנשים בתחום שלנו, וגם לקצת בילויים.
החלטנו לנסוע באוטובוס. אמנם זה לא אופנתי, כולם טסים, אבל לנו נראה יותר קל ופחות טרטור לקפוץ על אוטובוס, ואנחנו באנו לתמוך בתחבורה הציבורית, בפתרון הירוק וההגיוני. כשהגענו לתחנה המרכזית בשעה שבע בבוקר התברר לנו גודל הטעות האסטרטגית שלנו וגודל המפגע שנקרא התחנה המרכזית בתל אביב. המקום ענק ודומם, ועונה בכל מאפיניו ל "חצר האחורית" של תל אביב, אם לא של המדינה. היו שם בעיקר נשים שהמקצוע שלהן הוא העתיק בעולם, וגברים שתלויים בחומרים נרקוטיים קשים. תחושת חוסר הבטחון האישי שמרגישים שם היא עצומה. הדבר גרם לנו לתהות מדוע לא משטחים את התחנה, ומנסים לתכנן שם משהו יותר שפוי והגיוני. ברור שמשהו הסתבך במבנה הזה. ואנחנו שואלים, כל המדינה מלאה בפינוי בינוי- ואם המדינה צריכה לעשות פינוי בינוי לאיזור כלשהו במדינה- זה האיזור. תהינו מה מרגיש תייר מסכן שרוצה לנסוע מתל אביב לעיר אחרת, ועשה כמונו חישוב שגוי, והגיע לשם במטרה לקחת משם אוטובוס.
כשהאוטובוס התניע ויצאנו ממתחם התחנה, אנחת רווחה של כל הנוסעים היתה מורגשת, רוב הנוסעים איתנו היו גם בדרך לנופש באילת וזו היתה התחלה עכורה במיוחד של הטיול.
ברגע שרגלינו דרכו על השטיח האדום של מלון הועידה, הריח שם, והתחושה המחשמלת שהיתה באויר גרמה לנו להחזיר את אמונינו במין האנושי ובמדינת ישראל, ובנינו גם במצבינו האישי כאדריכלים. מטבע הדברים, באופן מיידי הורדנו כמה קוקטיילים והתפנינו להסתובב לראות מה קורה. די מהר התחלנו לפגוש אנשים שאנחנו מכירים. חברי ועדות, מנהלי פרויקטים, מהנדסי ערים, יזמים, מהנדסים, אדריכלים.
התחלנו בשולחן עגול עם יושבי ראש ועדות הערר, חברים קרובים וקולגות שלנו, בהנחיית עו"ד בנימין זלמנוביץ. הדיון שם נסב סביב היטלי השבחה, והאם ניתן לערער על ההיטלים וכיצד. התמה נסובה על ניסיון למנוע תשלום גדול של היטלי השבחה ליזם, בשביל הכדאיות הכלכלית ושרידות הפרויקט, ומצד שני, אותם היטלי ההשבחה אמורים להגיע לעירייה ולשפר את התשתיות של הדיירים בעירם- וללכת לטובת הרחובות, בתי הספר וגני הילדים. חברי הועדה, דיברו על כפל האינטרסים הזה, ועל הצורך לאזן בין הדברים. בין השאר עלתה הטענה שלא הגיוני שתמ"א 38 תהיה נטולת היטל השבחה לחלוטין, כי הדבר יוצר אמנם בניינים יפים, אבל שכונות וערים פושטות רגל.
לאחר ארוחת צהריים מעולה ועוד כמה קוקטיילים (ביום השני אחרי כאב ראש כבר למדנו שמומלץ לשתות הרבה פחות קוקטיילים) הגענו למליאה המרכזית. חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי, דיבר על החשיבות של ההתכנות הכלכלית ביציאה לפרויקטי נדל"ן, על הריבית שלא צפויה לרדת בצורה משמעותית, ועל הערכות מחדש שיש לעשות, נקיטה בשמרנות גדולה יותר ביציאה לפרויקטי נדל"ן, ועל הצורך הגדול בהמשך הבנייה למגורים והתגייסות של כל מי שצריך כדי להמשיך להצעיד את הענף קדימה.
ראש העיר אילת, אלי לנקרי, התגאה באירוח המפונים וסיפר על התקופה הקשה שאילת חווה ועל הצורך בסיוע המדינה.
נשיא התאחדות הקבלנים, ראול סרוגו, ציין שלא נעשה מספיק ברמה המדינית כדי לייבא עובדים זרים ופועלים ולסייע לענף הבנייה, וכפי שבקורונה הדבר נעשה במהירות גדולה, ניתן היה לבצע במהירות גדולה גם כיום.
ברק רוזן, בעלים ומנכ"ל קבוצת ישראל קנדה, הציג מצגת מעוררת השראה של שיווק פרויקטים, שם הוא הראה את העבודה המרשימה שהוא עושה בשיווק הפרויקטים שלו, החל מתכנון נועז, שימוש במשפיענים כמו נועה קירל ויהורם גאון, וכיצד להביט קדימה ולהתגבר על מכשולים.
גיל גבע, מנכ"ל קבוצת תדהר, סיפר על היזמויות שלו למען נפגעי המלחמה והעזרה למפונים, ועל כך שבתקופת חוסר וודאות יש לזכור שיזמים הינם פותרי בעיות, יש לבצע שיתופי פעולה, ולהשתמש בטכנולוגיה כדי שלפר את תהליכי התכנון והביצוע.
ד"ר אייל דורון הזכיר לנו כמה משברים כבר עברנו, שמחשבה יצירתית פותרת הרבה בעיות בזמן משבר, על כך שיש לעשות דברים אחרת כל יום, להראות גמישות ולנסות ללמוד כל יום הזמן מדברים יומיומיים.
היה תענוג לשבת באולם הממוזג, סביב מדורת השבט שלנו, שבט הנדלן, ולדבר על נושאים שכולנו מתעסקים איתם יום יום. רצינו לראות את הכל, לשמוע את הכל בועידה.
אחרי ארוחת הערב, עם אוכל שופע וטעים, הגענו למתחם ההופעות להופעה של רביב כנר, שעשה לנו שמח על הלב, וכשחנן בן ארי עלה כבר דידינו בעייפות בחזרה למלון, לא לפני שהחלטנו לעשות לעצמינו סיבוב אדריכלי במלון דן, שהוא באמת אחד מהמלונות המרשימים שנבנו באילת. יותר רזורט משוכלל מאשר מלון, הלובי אדיר המימדים והעצום עם מדרגות הזכוכית הספירליות (שעושות לאנשים מן השורה פחד גבהים), התקרה דמויית הכוכבים, הריהוט שהיה הצעקה האחרונה בשנות ה 90, וסלעים מלאכותיים בלובי. התחושה היא כמו להיות על סט של "מד-מן". היום לא מתכננים מלונות עם חלל ציבורי כל כך גדול ומרשים בישראל, נשבענו שבחופשה הבאה אנחנו באים רק למלון דן, כי אין דברים כאלה.
בבוקר קמנו לשיעור יוגה מול הים. בדרך פגשנו באביעד מור מהנדס העיר חולון, שעבדנו איתו בעבר בתל אביב, ושהצטרף ליוגה. למרות שהעירייה בדיוק כרתה עצי דקל על החוף בעוד אנחנו עושים שם יוגה, הנוף היה עוצר נשימה והאויר הנקי עשו את העבודה.
אחרי ארוחת בוקר, באולם שעסק בנושא- המודלים המשתנים- הנדל"ן המניב ותהפוכות הריבית, עלתה ד"ר רינה דגני, בהרצאה על חוק המטרו, על בעיות שמביא איתו חוק המטרו, כולל בעיות בתמהיל השימושים וכמות המטרים הבנויים שמאלץ החוק, הדרישות לתשלום מוקדם של ההשבחה, וההפקעות שנעשות בימים אלו.
בפנל "ענף המלונאות לאן", דיברו על שוק המלונאות שסובל מתנודות, ועל הצורך בהקמת דירות להשכרה ולמכירה עם בניית המלון, והצורך בעירוב שימושים עם הקמת מלון, כדי לקיים את המלון ולאפשר יציבות כלכלית לאורך זמן של בעלי ומתפעלי המלון.
בפנל נדלן מניב עסקו בעירוב שימושים, נושא חם מאוד כיום גם בעקבות חוק המטרו, שמכניס עירוב שימושים בעצימות גבוהה סביב התחנות. יש בעירוב שימושים הזדמנויות רבות וגם בעיות, הרבה פעמים מדובר בשימושים סותרים, ולא תמיד האדריכלים השכילו להפריד בין מדרגות ומעליות המיועדות למסחר ומשרדים והמיועדות למגורים. מנכל"ית KONE ישראל, ציינה כמה דוגמאות מאוד מוחשיות בענייני תכנון בעירוב שימושים, למשל מיקום חדר האוכל בבניין משרדים, כי שימוש זה משפיע על כל התנועה בבניין בשעות ארוחת הצהריים, או מיקום גני ילדים בבניין עירוב שימושים, משום שמדובר בתנועה אדירה בשעות הבוקר בטווח של שעה שמעמיסה על כל מערכות התנועה הורטיקליות בבניין.
בפנל דיור להשכרה, דובר על כך שההשקעה בדיור להשכרה דומה להשקעה בנדל"ן מניב, ושברוב מדינות אירופה וגם באמריקה נהוג לבחור בהשכרה ארוכת טווח מאשר לקנות. צעד כזה הוא נכון כלכלית לדייר, וליזם מדובר בהשקעה שאמנם היא בתשואה נמוכה, אבל בטוחה מאוד. למען התושבים מדינת ישראל ובגלל יוקר המחייה יש לעודד את השכרה ארוכת הטווח בישראל. כמו כן, חוק המטרו יאלץ את כולם להתרגל לרעיון הדירות להשכרה כי מנהל התכנון כבר היום מקדם את תוכנית המטרו כשבתכנון שטחים מרובים של דירות להשכרה ארוכת טווח.
במפגש עם ראשי ומהנדסי הערים בתל אביב ורמת גן, השיחה נסבה על חלופת שקד, שהיא הבשורה החדשה במקום תמ"א 38 , על האופן שבו כיום העירייה עובדת עם הרשות להתחדשות עירונית, ומהנדסת העיר סיגל חורש ציינה שברמת גן יש את כל דרום העיר שכיום הוא בתכנון והעירייה מתכוונת לבנותו.
אחרי ארוחת הערב הסיעו אותנו למקום יפיפה שנקרא "סלינה", שם טונה תוך כדי הופעה מצוינת, שאל את כל העוסקים בנדל"ן אם יש להם דירה למכור לו, כי הוא מחפש. אתניקס נתנו הופעה מדהימה, והוכיחו שעדיין יש להם את זה ובגדול.
ביום השלישי לועידה במליאה המרכזית, דיברו על המטרו העתידי. אדריכל גיא מילוסלבסקי נתן הרצאה מרתקת על תכנון רבי קומות בסביבת המטרו, ובנוסף בפנל העמקנו יותר בנושא הכלכלי של המטרו, לבעלי הדירות והיזמים עם השמאית נחמה בוגין.
סיימנו את הועידה עם הרצאה מרתקת על הפסיכולוגיה של האי וודאות עם ד"ר תומר בקלש, על אי וודאות כאובדן הקשר בין סיבה לתוצאה שיוצרת טלטלה בעולם הרגשי. הוא ציין שצריך לצאת מהנוסחה שאומרת שככל שדואגים יותר כך פותרים יותר את המצב, ולפתח עמידות למצב של חוסר וודאות.
וכך, מאושרים ועייפים, החלנו את המסע שלנו באוטובוס בחזרה הביתה. היו מעט מאוד אנשים באוטובוס, אז כל אחד התרווח על שני מושבים, ושמחנו מאוד לגלות שיש תחנה גם בסבידור, ואפשר להמנע מביקור בתחנה המרכזית.